בתור מי שנמצאת בשלהי "חופשת" הלידה בעצמה, ובתור דולה שמלווה נשים בלידה ולאורך ה"חופשה" הזו, אני חייבת לומר: חופשה זה לא. הרצונות שלך מתבטלים, כל הזמן יש מישהו שרובץ על הידיים שלך, את גמורה מתשישות – אבל בגלל שאת "בבית בחופשה" מצפים שתנקי, תבשלי, תכבסי, תאכילי ותגדלי. צריך להחליף את המונח ההזוי "חופשה" בביטוי שישקף את המשמעות האמיתית של התקופה הזו

הרבה זמן לא עדכנתי את הבלוג (קצת מוצפת בעבודה ולא מתלוננת), ודווקא כשיש לי כמה דברים חשובים לשחרר, להוציא מהבטן ולחלוק. מבטיחה להעלות פוסט מושקע בסוף השבוע. בינתיים, קבלו את ציור הגוף המדהים הזה.

כשהתינוק יוצא לאוויר העולם עוטף אותו חומר סמיך ולבן. זה בכלל לא לכלוך – זהו ורניקס: שכבה שומנית שמגנה על התינוק מפני חיידקים ומזהמים, שומרת על חום גופו, מזינה את עורו ונוגדת אלרגנים. חבל לשטוף את כל זה בטוש חפוז בבית החולים. בעיניי חשוב שחווית האמבטיה הראשונה תהיה איטית ורגועה, מלאה סבלנות ואהבה, מילים רכות ושירים, והרבה כבוד לגוף הקטן הזה.

הנה תעלומה מסקרנת: 21% מהסוכר בחלב אם עשוי מחומר שאף תינוק לא מסוגל לעכל. זה נשמע לא הגיוני: אחרי שחלב האם עוצב במשך 200 מיליון שנות אבולוציה, חלק כל כך גדול ממנו "מתבזבז" ובכלל לא עוזר לתינוק? אבל מתברר שהוא עוזר, ועוד איך.

אני מחבבת את "המילה האחרונה" בגל"צ, בהגשת אברי גלעד וג'קי לוי. אחת הפינות המוצלחות שלהם היא "שולחן חרוך": פעם בשבוע הם בוחרים נושא ומבקשים מהמאזינים לנפק הלכות בתחום. אתמול הנושא היה "הלכות גברים בחדר לידה", והמאזינים פשוט הרעיפו עליהם הברקות. הנה 25 הפנינים המצטיינות.

נשים רבות חושבות על תקופת ההיריון כפסק זמן מהחיים האמיתיים, וכהזדמנות נדירה לאכול את כל מה שהן רוצות בלי לדפוק חשבון: הן הרי אוכלות בשביל שניים. אז נכון, את באמת אוכלת בשביל שניים, אבל ההתמקדות צריכה להיות באיכות המזון ולא בכמות.