"הרגשתי שכשאת לצדי — אני בטוחה"
23 ינואר, 2012
למיכל, הדולה המחוננת.
חברה המליצה לי עלייך. למרות שזו היתה לידתי השלישית והאחרונה, ולמרות שבקודמות לא ליוותה אותי דולה, החלטתי להיפגש איתך. רציתי לסגור את פרק הלידות בחיי עם טעם טוב: רציתי לידה טבעית ללא אפידורל או תפרים, ופחדתי למצוא את עצמי בניתוח קיסרי בגלל התנהלות לא סבלנית של הצוות הרפואי.
ברגע שבו ראיתי אותך, בפגישת ההיכרות כשעוד הייתי בהריון, היה לי ברור שאותך אני בוחרת. אחרייך נפגשתי עם עוד שתי דולות, שמסכנות, כבר לא היה להן סיכוי…
נכון, הלידה שלי היתה קצרה, אבל אינטנסיבית בטירוף! אחזתי בך, נשמתי איתך, מעכתי אותך, שאלתי אותך, צעקתי לך ובכיתי לך. הרגשתי שכשאת לצדי — אני בטוחה!
היית לי מעין בועה של שפיות בתוך טלטלת הלידה; קרש הצלה בתוך מערבולת של רעידות וסחרור של רגשות. נתת לי טיפים קטנים אבל כה משמעותיים, שעשו את ההבדל והפכו את החווייה למתוכננת ונשלטת.
הצלחת, בזכות האינטיליגנציה הרגשית הגבוהה שלך, להתנהל בנעימות מול הצוות הרפואי שקיבל אותך בזרועות פתוחות.
מה שהכי מעניין הוא איך הצלחת להתחבב בשניות על בעלי, טיפוס ציני מובהק, שעד הפגישה איתך נקרע מצחוק רק למשמע המילה "דולה".
אני מאושרת עם הבחירה שלי לקחת אותך כדולה, ואני ממליצה עלייך בחום לחברותיי. אין לי ספק שבורכת בכל טוב וכי תמשיכי לפזר טוב זה אצל שאר נשות ישראל.
באהבה, מיכל מנור־עמיר, אמא של טל
